פסק-דין בתיק ת"א 11925-08-09

1.     זוהי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר על סך 896,183 ש"ח שבה תבע התובע את הנתבע בגין שלוש חבילות יהלומים, שמכר לו בסכום כולל, כאמור בכתב התביעה. התובע טען כי את פרטי שלוש העסקאות כתב על שלושה פתקים, שנכתבו במועד שנעשו שלוש העסקאות, כמנהג העסקאות בינו לבין הנתבע, וכי הפתקים נקרעו, לאחר שבמקומם הנתבע חתם על מסמך מיום 9.8.09, שצורף לכתב התביעה (להלן: " מסמך האישור"). במסמך האישור אישר הנתבע את רכישת היהלומים ומחיריהם, תוך שהוא התחייב לשלם ריבית בשיעור של 1% לחודש מיום החתימה על המסמך על הסכומים שלא שילם. עוד פורטו במסמך האישור תשלומים שבוצעו על חשבון העסקאות עד ליום 30.7.09. יש לציין, כי אין מחלוקת כי המסמך נכתב בכתב ידו של הנתבע.

2.     במסמך בחתימת הנתבע ובכתב ידו נכתב:

" ב"ב, 9.8.09, יום ראשון,

קניתי חבילת יהלומים מיעקב גורגי בסך 116,000 $ = 6.2.08;

קניתי חבילת יהלומים מיעקב גורגי בסך 44,000 $ = 21.2.08;

קניתי חבילת יהלומים מיעקב גורגי בסך 88,700 $ = 3.7.08.

אני מתחייב לשלם 1% לחודש ריבית מהיום 9.8.09.

התשלום יעשה במהירות האפשרית...

תשלומים שנעשו עד 30.7.09: 2,500 יורו; 3,000 יורו; 4,000 יורו, 3,000 יורו. סך הכל 12,500 יורו ששולמו על החשבון למעלה.".

3.     הנתבע טען כי בין הצדדים התקיימו יחסים עסקיים מזה שנים רבות וכי בפגישה שנערכה בין הצדדים בתחילת שנת 2008 הציע התובע לנתבע עסקה בה הוא יממן רכישת יהלומים מהספקים עמם הוא עובד והנתבע ימכור אותם ללקוחותיו באיטליה בתנאי קונסיגנציה, היינו, התשלום יועבר לתובע מייד לאחר קבלת תמורת היהלומים אצל הנתבע מאת לקוחותיו האיטלקיים. בתמורה יקבל התובע מחיר גבוה יותר משווי השוק של היהלומים.

4.     הנתבע הצהיר כי אכן כך פעלו הצדדים וכי ההסכמה ביניהם היתה, כי התמורה תהיה בדולרים ולא בשקלים חדשים ולכן לא נקבעו תנאי הצמדה. על פי התצהיר אכן סופקו היהלומים כאמור בכתב התביעה. לטענת הנתבע, התובע קיבל ממנו 3 כרטיסי אשראי של חברת ויזה שהונפקו על שמו באיטליה, והנתבע חייב כרטיסים אלו בקשר עם העסקה בסך כולל של 56,507 יורו. עוד העיד, כי שילם לתובע באמצעות שרות western unionמזומן בקשר עם העסקה בסך כולל של 11,532 יורו, ובמזומן בקשר עם העסקה סך של 32,000 יורו בחודש מאי 2008 וכן סך של 37,000 $ בחודש יולי 2008, שהם סך של 24,500 יורו וסך נוסף של 40,000 ש"ח לחודש מאי 2009, שהם סך של 7,700 יורו. לפיכך טען הנתבע כי שילם לתובע בגין העסקה לכל הפחות סך של 132,239 יורו כך שנותר חייב למשיב בגין העסקה לכל היותר סך של 35,872 יורו.

5.     באשר למסמך האישור הנתבע הסביר כי אכן נפגש עם התובע ב - 9.8.09 וכי הוא ביקש ממנו לכתוב מסמך שיעיד כי הוא ביצע עסקאות עם התובע וזאת על מנת להראות את זה לספקים שמכרו לו את היהלומים. לטענתו, למרות שבמסמך האישור נכתב "תשלומים שנעשו עד 30.7.09", הרי שהכוונה היתה לתשלומים שבוצעו בחודש יולי 2009. בענין זה טוען המבקש כי למרות שביצע תשלומים רבים נוספים ממעבר לאלו שפורטו במסמך האישור, הרי שתשלומים אלו לא פורטו כלל בכתב התביעה.

6.     עוד טוען הנתבע כי במסמך האישור כתוב כי עליו לשלם "במהירות האפשרית" ולא נקבע מועד מוגדר לתשלום, דבר המחזק את גרסתו כי היה אמור לשלם למול קבלת הכסף מלקוחותיו.

7.     הנתבע קיבל רשות להתגונן והצדדים הגישו עדויות, כאשר התובע הסתמך על עדותו שלו,  ואילו הנתבע הגיש תצהיר שלו ושל אשתו. במועד ההוכחות נחקרו התובע, הנתבע ואשת הנתבע.

דיון והכרעה

8.     התביעה מסתמכת בפשטות על מסמך האישור, שאין מחלוקת כי ניתן בחתימת ידו של הנתבע וממנו עולה כי הנתבע חב את סכום התביעה.

9.     הצדדים אינם חלוקים בכך, שהיו ביניהם יחסים עסקיים במשך שנים רבות במהלכן רכש הנתבע עשרות פעמים יהלומים מאת התובע שחלק מהעסקאות בוצעו בתנאי קונסיגנציה. אין גם מחלוקת שהנתבע עוסק במסחר יהלומים באיטליה. אין מחלוקת כי גם התובע וגם הנתבע עוסקים בתחום זה מזה שנים רבות.

10.עוד אין מחלוקת כי במהלך שנת 2008 ערכו הצדדים שלוש עסקאות שונות האחת ב-6.2.2008, השנייה ב-21.2.2008, והשלישית ב-3.7.2008 בסך כולל של 248,700 דולר ששווים בהתאם לשערי החליפין במועד העסקאות השונות סך של 168,111 אירו. עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מחודש מרץ 2008 ועד למועד הגשת התביעה שילם הנתבע לתובע סך כולל של 152,239 אירו באמצעי תשלום שונים: סך של 56,507 אירו בכרטיסי אשראי, סך של 11,532 אירו באמצעות שירות ווסטרן יוניון וסך של 76,700 אירו במזומן, וסך של 7,000 אירו בגין החזרת יהלום. התובע כתב בתצהירו, כי קיבל תשלומים אלה, אך טענתו היא כי הם שולמו לו בגין עסקאות אחרות ולא בגין העסקאות נשוא התביעה.

11.אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 9.8.2009 הם ערכו את מסמך האישור אשר נוסחו המלא הובא לעיל. לעניין זה טוען הנתבע כי התובע ביקש זאת ממנו על מנת שיציג אותו לספקים שמכרו לו יהלומים ואשר איימו עליו בדרכים שונות. התובע העיד כי מסמך האישור החליף את שלושת הפתקים של העסקאות נשוא התביעה במסמך אחד.